זוגות באים לטיפול בהחלטת תיקון למשבר שלאחר בגידה.
כאלה היו אילן ומירה.
החליטו לנסות טיפול ביחסיהם. "ואם לא יצלח" – הוא "בדרך לרבנות"… הכריז אילן בפגישה ראשונה.
אילן פתח בשיחה והציג את סיפור הבגידה מצידה, עם חבר לעבודה. הכאב היה ניכר על פניהם. הוא ציין שהוא מוחל על כבודו בפנייה לטיפול : "אולי יש דרך לשיקום היחסים".
מירה נראתה מהוססת ומדוכאת. היא טענה שזו לא היתה בגידה ממשית, אבל אילן לא היה מוכן לשמוע מזה.
היא אמרה שתעשה כל שיבקש כדי להחזיר לו את האמון.
כך החל הטיפול שהיה ארוך ומלא מורדות ועליות.
במהלך הטיפול היה לאילן צורך לקבל הוכחות אמת על הבגידה שחווה מנקודת מבטו. היא היתה מוכנה לספק לו את כל ההוכחות והתיעוד של שיחות שעשתה מהנייד. לתת לו דוח יומי מעבודתה. עם זאת עדיין שמרה על הכחשה "שזה לא היה באמת".
תחושת הרדיפה מצידו לחשיפת האמת והשבת האמון היתה מתישה, אבל היה נראה שלא נוכל לקצר הליכים, כי לקנות אמון מחדש לוקח את הזמן. ודרכו בצעדים איטיים של בניית הבטחון .
כאשר יכולנו לזוז בחדר מ'פינג פונג' האמון, ניתן היה להעלות קונפליקטים יסודיים בין שניהם שלא דיברו עליהם מקודם. היא היתה זקוקה לתשומת ליבו וחשה שהוא לא נכח די עבורה, הוא רצה בבטחון שתעניק לו לאחר רקע ילדות ובגרות קשה.
כאשר היתה הרגשה שהנה עלינו על דרך המלך ורמת הבטחון והקירבה עמדו בחדר, יום אחד הגיע אילן עם תיק ניירות חום , זרק על השולחן במרכז החדר ואמר "מחר אני מגיש תיק ברבנות" .
הבהלה היתה בחדר וגם חוסר האונים. הייתי צריכה למצוא את החוטים לחיבור מחדש. להבין מה קרה. לגייס את השאלות הנכונות ולהכיל את הלבטים והרגשות החבויים שנותרו כשארית לכל התהליך שעברנו. אולי להראות מאזן כוחות חדש.
בעיקר היו צריכים להרגיש את האהבה שלי אל שניהם והחמלה שיכולתי להפגין. ולהזכיר להם את המהלך שעברו.
לאחר אותו אקט דרמטי הטיפול המשיך אבל כעת נגעו במקומות העמוקים של הכמיהה של שניהם ויכלו ולגלות מחדש את האהבה שהסתתרה.
והיא עלתה וצמחה מבין השברים.
